לפני כחודש עברתי ניתוח להסרת משקפיים. ארבע שנים הספיקו לי בשביל להבין שזה לא נעים ולא נוח, ואני סופר מרוצה מהתוצאה. במהלך השבוע הראשון יש לנהוג במשנה זהירות בכל הקשור למגע ומים, וכך גיליתי את חדוות האמבטיה והיא הפכה למנהג. פתאום לא ברור לי למה כל השנים התקלחתי בעמידה כשאני יכולה לשכב ולנפוש. זמן של שקט מוחלט עם עצמי. כשהמים נעימים ואני טבולה עד שרק האף מציץ, הגוף מתמסר והשקט מציף. כל מה שהטריד אותי נעלם ונשאר מחוץ לקפסולה. "טיפול מושלם" חשבתי לעצמי. הגוף מאבד את המשקל ואת הצורך להחזיק ונמס לתוך המים יחד עם כל המתח שהצטבר ברקמות. "אין מקום יותר בטוח מזה" עפתי על עצמי (: ורגע אחר כך נזכרתי שלא בהכרח. לא עבור מי שבשבילו להיות בטוח יכול להחוות כסכנה.
נזכרתי ב safe and sound protocol של דר. סטיבן פורג'ס. טכניקה שמשמשת לטיפול בוויסות חושי ובהמשך הורחבה גם לטיפול בטראומה. כשמה כן היא, צלילים בתדרים מרגיעים, המזכירים שירי ערש , שמייצרים תחושת בטחון ומאפשרים למערכת העצבים ללמוד בהדרגה לווסת את עצמה. פורג'ס מרבה להתייחס למקום בטוח כצורך הכרחי של בריאות פיזית ונפשית ואוהב להשתמש במונח הרמוניה לתיאור מערכת פיזיולוגית שכל חלקיה עובדים בתיאום ובהצלחה. אלא שבעבודתו גילה שבמקרים מסוימים, לאחר תחושה הרגיעה הראשונית נחוות נפילה. הגוף שהרגיש לרגע בטוח וויתר על מנגנוני ההגנה שלו, הפך פתוח וחשוף ועל כן גם פגיע ובסכנה.
"הגוף זוכר" הוא אחד העקרונות הבסיסיים בפסיכותרפיה הגופנית, ופורג'ס אפשר לי להבינו גם מהבחינה הפיזיולוגית, אם כי לא ארחיב על ההיבט הזה עכשיו.
אני חושבת על ירון (שם בדוי) שבכל פעם בטפול, כשהיה מתחיל להירגע והגוף והמיינד הפכו יותר שקטים , היה קופץ בבהלה כי הרגיש שהוא נופל. החוויה הבסיסית ששוחזרה שוב ושוב הייתה של פחד וחוסר אונים, ולשם כך שריין עצמו בצורות שונות על מנת להמשיך ולשרוד. ברגעים בהם "השיל" אותו ונרגע הרגיש חשוף ופגיע ועל כן, באופן לא מודע, נהיה הגנתי וחזר לעצמו המוכר. חוכמת הגוף מזהה סמנים של איום גם כשאנחנו לא ערים להם, ופועלת בהתאם. אין לנו שליטה על התגובה הראשונית של הגוף לגירוי, אבל יש לנו הרבה שליטה במה אנחנו עושים עם התגובה הזו . עם הזמן, ככל שירון הכיר והבין את גופו, למד לזהות מהם סמני האיום שהמערכת שלו מגיבה אליהם באופן שהיא מגיבה ומהם סמני הביטחון שעוזרים לו , ופרקי הזמן בהם הצליח לשהות רפוי ומעורסל הלכו וגדלו. ובאופן לא מפתיע, השתנו גם מערכות היחסים שלו עם סביבתו ועם המין השני. כי כפי שמסביר היטב פורג'ס היקר, יש קשר הדוק בין בריאות הגופנפש לבין קשר relationship. ועל כך בהמשך (:
Comments