על הקשר בין כבוד האדם לליבו

קשה לי עם הגדרות. לא פעם ראשונה שאני מביאה את זה, ובכל זאת מוצאת את עצמי לאחרונה עסוקה יותר ויותר בניסיון להגדיר. מצד אחד, יש בהן משהו מאוד מצמצם. אבל מצד שני - בצמצום הזה יש גם הרבה דיוק וכוח. את אותו כוח ויופי אני מוצאת לאחרונה בתפילות ובברכות , במילים ובאותיות שמרגיש כאילו יש להן השפעה ישירה על הגופנפש שלי.

לאחרונה יצא לי להרהר בכוונת המשפט "...המאיר לעולם כולו בכבודו" .

כבוד נשמעה לי כמו מילה לא קשורה למהות של הקדוש ברוך הוא, אז נהייתי סקרנית. כבר הבנתי שכשאני לא מבינה, החוכמה נמצאת מעבר למילים ולרציונל וצריך לחפש אותה ברבדים אחרים. אז כבודו של מי, מהו הכבוד ואיך הוא מאיר??

** אלו הם כמובן הרהורי ליבי, אין בי יומרה להבין את הדברים לעומקם (או לגובהם). ובכל זאת בחרתי לשתף אותם כאן, כי הדברים הכי יפים נמצאים לפעמים במקומות שלא הסתכלתי לכיוונם**

אחד הדברים שמנחים אותי בחיים ובעבודתי הוא הלב. מבחינתי, הלב הוא שמאיר לי את הדרך ("דרך פעימת הלב" הוא גם לא במקרה שם העסק שלי משנת 2010 ). זה מה שקפץ לי כשקראתי את המשפט "המאיר לעולם כולו בכבודו", ובגלל זה החלטתי לבדוק האם יש קשר בין שתי המילים : כבוד ולב. ואכן גיליתי, שלפחות בגימטרייה, יש ביניהן מן הדומה שכן שתיהן מסתכמות בספרה 5 . (לב =30+2 =32=5 / כבוד = 20+2+6+4=32=5 )

אם כך, המאיר את כבוד האדם (עולם) = מאיר את לב האדם.

ומהרהורי ליבי - כבוד נמדד בכמה סטינו מדרכו של הלב. והיות שעל מנת לדעת כמה התרחקנו - אנחנו צריכים לחזור לנקודת המוצא, ללב. לעשות מנהג ולהפנות אליו את ההארה, המודעות שלנו. להיזכר ולהכיר בדרכו מידי יום. כי מתוך ההכרה, המודעות והקבלה אנחנו בונים את כבודנו האמיתי. זה שפועל על פי דרכו של הלב. דרך האהבה.