בשנות הארבעים נערך ניסוי מעניין באוניברסיטת מינסוטה שבדק את השפעות ההרעבה על תהליכים פיזיולוגיים.  בניסוי השתתפו גברים בריאים שבמשך 6 חודשים צרכו מחצית מכמות הקלוריות הרגילה שלהם. התוצאות הפתיעו אפילו את החוקרים, שגילו לא רק השפעות דרמטיות על התפקוד הפיזיולוגי, הנפשי, הקוגניטיבי והחברתי של הנבדקים, אלא גם על הופעת   סימפטומים של הפרעות אכילה – תכנון אכילה קפדני, אכילה מהירה, רעב מוגבר ואכילה התקפית. 

תופעות אלו נקראו על ידי החוקרים בשם  תסמונת ההרעבה,  שמתפתחת כשהגוף נחשף לתנאי רעב. זהו תהליך פיזיולוגי הישרדותי שמתרחש כאשר יש פער מתמשך בין מה שהגוף צריך לבין מה שהוא מקבל. הגוף המבולבל, שפעם מקבל יותר מידי ולפעמים מעט מידי הופך להיות הגוף המבלבל. הסיגנלים המטאבוליים מתכהים והרעב והשובע לא נחווים באופן רגיל. 

​

הפרעת אכילה מתבטאת דרך הגוף בתהליכי אכילה או אי אכילה.  הגוף הוא חלק בלתי ניפרד מההפרעה, אם כי אפשר לומר שהוא, במובן מסוים, לפעמים ניפרד מעצמו, במובן הזה שהוא מבולבל, מבלבל וחושיו מתכהים.

​

להפרעות אכילה ביטויים נפשיים, חברתיים, פיזיולוגיים וקוגניטיביים ולכן הטיפול המומלץ הוא רב מערכתי וכולל טיפול רפואי, רגשי, תזונתי, התנהגותי, לעיתים פסיכיאטרי, קבוצתי ומשפחתי.
כל כך הרבה היבטים טיפוליים, אבל אף לא אחד שמתייחס לשפת הגוף - לנשימה, ליציבה, לוויסות החושי, למתח השרירי או לכאב. לחוויה הגופנית, החושית, העצבית יש השפעה על תפקודו של המוח, עיבוד המידע , קבלת ההחלטות והמצב הרגשי.

תחושות הגוף והדימויים שעולים מתוכו הם שערים לעולם הנפש והתת מודע ולכן מאפשרים עבודה טיפולית עמוקה  - הקשבה, התבוננות והכלה של טריגרים רגשיים באופן שיכול להשפיע ישירות על התגובה והביטוי של הפרעת האכילה.

​

הבנת הגורמים להתפתחות הפרעת אכילה - קווים אישיותיים, העברה בין דורית, נטייה גנטית, יחסים בין בני הבית, טראומה, השפעת החברה והפרסום...חשוב לזהותם על מנת לדייק את הטיפול. אבל חשוב לא פחות להכיר בקיומו של הכאב והסבל שמוצא פורקן דרך האקטינג אאוט של ההפרעה. אם זו תחושת חוסר ערך, ריקנות, אובדן משמעות או חוסר אונים מדובר על רגשות קשים להכלה שבאים לידי ביטוי דרך האכילה/אי אכילה. זוהי תגובה הישרדותית פיזיולוגית ששואבת את אנרגיית החיים מהגוף על מנת לשמור אותו דרוך ומוכן לסכנה מיידית, אך לאורך זמן מחלישה אותו ומדלדלת את משאביו.
 

הוכח כי קיים קשר עצבי ישיר בין תהליכי הלעיסה והבליעה לבין מערכת הלב והנשימה. במילים אחרות,  האכילה היא נתיב לוויסות רגשי שעבודת נוכחות גופנית משפיעה עליו באופן ישיר (סטיבן פורג'ס - התאוריה הפוליווגאלית).

​

וויסות רגשי מתחיל בקשר הראשוני של התינוק עם הדמות המטפלת דרך ההזנה (בין אם יניקה או בקבוק) והקשר . כלומר, המגע, המבט, היכולת להבין ולהכיל את התינוק ולענות על צרכיו בצורה מווסתת היא זו שמאפשרת לו בהמשך חייו  לפתח את יכולות הוויסות העצמי שלו. 
מדובר  על תקופה בה הזיכרונות אינם מילוליים, אבל הם מייצרים הטבעה גופנית שבאה לידי ביטוי בהתארגנות הגופנפש לאורך החיים. בהשפעה על תחושת העצמי, היכולת לדחות סיפוקים, לווסת את הרגשות, להכיר בגבולות , על היציבות והיציבה, הפחד מול האמון, התנועה או הקיפאון ועוד. יכולתו של הגוף לפתוח נתיב תקשורת עם צרכים קדומים ולווסת את המופע שלהם דרך האכילה או אי האכילה היא מהותית ביותר.

​

עבודה עם הגוף היא רב ממדית ומותאמת אישית. היא נעשית בהדרגה וברגישות רבה למצב הפיסי והרגשי של המטופל. 

הטיפול נע בין פעם-פעמיים בשבוע ומחויב בליווי של דיאטנית מומחית להפרעות אכילה.

 

​