הפרעות אכילה

 

סיפור אישי

 

לפני כשלושים שנה התחלתי לפתח תסמינים של הפרעת אכילה מהסוג המצמצם.

​

אמנם מעולם לא הייתי בעודף משקל וגם לא בתת משקל, אך כפי שלמדתי בהמשך, אין קשר בין כמה שקלתי לבין הדימוי העצמי  או חומרת מצבי הגופני. הרגשתי שמנה למרות שכבר הייתי בתת תזונה ופיתחתי תסמינים מובהקים של אנורקסיה.

​

התוודעתי לראשונה לפסיכותרפיה הגופנית כמטופלת. חיפשתי דרך להבריא את עצמי בכל הרמות. במשך שנתיים עברתי תהליכים שנגעו בגוף הפיזי, הרגשי והאנרגטי.  וסוף סוף התחלתי להרגיש שחוזרת אלי השליטה ושאני בחיים. 

​

הקשר בין הגוף לנפש הפך לוודאות בלתי ניתנת לערעור מבחינתי. שם התחילה ההחלמה האמיתית שלי. כזו שהפכה אותי מבפנים ובנתה מחדש את היכולת שלי להכיר ולווסת את רגשותיי ולמצוא שקט בגבולות הגוף שלי. 

 

עברתי תהליכים רגשיים ורוחניים עמוקים שללא יוצא מן הכלל היו קשורים לטכניקות עבודה עם הגוף.

 

מאז אני במסע עשיר ומתמשך להנגשת הידע בנושא מערכת היחסים בין הגוף לנפש ובהתמסרות לליווי נשים ונערות שמתמודדות עם הקשיים שבהפרעת אכילה.

​

"ידיי שמוטות

ידיי כבדות

ידיי בלי כוחות

ידיי רוצות להרגיש כאב.

כי ידיי,

רוצות שיבינו את נפשי

את הלב שלי"

 

(מתוך "הפרעות אכילה – שיח בין גוף לנפש")

​

​

הגוף בטיפול

​

להפרעות אכילה ביטויים נפשיים, חברתיים, פיזיולוגיים וקוגניטיביים ולכן הטיפול המומלץ הוא רב מערכתי וכולל טיפול רפואי, רגשי, תזונתי, התנהגותי, לעיתים פסיכיאטרי, קבוצתי ומשפחתי. 

 

כל כך הרבה היבטים טיפוליים, אבל אף לא אחד שמתייחס לשפת הגוף - לנשימה, ליציבה, לוויסות החושי, למתח השרירי או לכאב.

 

לחוויה הגופנית (החושית, העצבית) יש השפעה על תהליכי עיבוד המידע , קבלת ההחלטות והמצב הרגשי. תחושות הגוף והדימויים שעולים מתוכו הם שערים לעולם הנפש והתת מודע ולכן הם מאפשרים עבודה טיפולית עמוקה  שנוגעת בשורשי הפרעת האכילה.

​

חשוב לזהות את הגורמים להתפתחות הפרעת אכילה על מנת לדייק את הטיפול: קווים אישיותיים, העברה בין דורית, נטייה גנטית, יחסים בין בני הבית, טראומה, השפעת החברה והפרסום.

​

וחשוב לא פחות להכיר בקיומו של הכאב שמאחורי ההפרעה: אם זו תחושת חוסר ערך, ריקנות, אובדן משמעות או חוסר אונים ...מדובר על רגשות קשים להכלה שבאים לידי ביטוי דרך האכילה/אי אכילה. זוהי תגובה הישרדותית פיזיולוגית ששואבת את אנרגיית החיים מהגוף על מנת לשמור אותו דרוך ומוכן לסכנה מיידית. אך לאורך זמן היא מחלישה את הגוף מדלדלת את משאביו.
 

הוכח כי קיים קשר עצבי ישיר בין תהליכי הלעיסה והבליעה לבין מערכת הלב והנשימה. במילים אחרות,  האכילה היא נתיב לוויסות רגשי שעבודת נוכחות גופנית משפיעה עליו באופן ישיר (סטיבן פורג'ס - התאוריה הפוליווגאלית).

​

וויסות רגשי מתחיל בקשר הראשוני של התינוק עם הדמות המטפלת דרך ההזנה (בין אם יניקה או בקבוק) והקשר . כלומר, המגע, המבט, היכולת להבין ולהכיל את התינוק ולענות על צרכיו בצורה מווסתת היא זו שמאפשרת לו בהמשך חייו  לפתח את יכולות הוויסות העצמי שלו. 
מדובר  על תקופה בה הזיכרונות אינם מילוליים, אבל הם מייצרים הטבעה גופנית שבאה לידי ביטוי בהתארגנות הגופנפש לאורך החיים. בהשפעה על תחושת העצמי, היכולת לדחות סיפוקים, לווסת את הרגשות, להכיר בגבולות , על היציבות והיציבה, הפחד מול האמון, התנועה או הקיפאון ועוד. יכולתו של הגוף לפתוח נתיב תקשורת עם צרכים קדומים ולווסת את המופע שלהם דרך האכילה או אי האכילה היא מהותית ביותר.

​

עבודה עם הגוף היא רב ממדית ומותאמת אישית. היא נעשית בהדרגה וברגישות רבה למצב הפיסי והרגשי של המטופל. 

הטיפול נע בין פעם-פעמיים בשבוע ומחויב בליווי של דיאטנית מומחית להפרעות אכילה.

​

​

"הכאב הזה בתוכי,

בעמקי נשמתי

אני לא יודעת לדבר אותו

אני יודעת רק

להלקות את גופי עם ההפרעה.

גם כשאני מנסה לדבר,

אני מרגישה שיש פער ענקי.

ולעולם כל מי שארצה

לא יוכל למלא אותי ואת הבור שבי,

ואז ההפרעה מתפרצת ומכאיבה

ואיתה אני מרגישה בטוחה"

​

(מתוך "הפרעות אכילה - שיח בין גוף לנפש")

​

​

​

אבחון זיהוי וטיפול

​

בעשורים האחרונים הולך וגובר בקרב נשים וגברים כאחד, העיסוק במראה החיצוני. העיסוק הזה מתגבר בעיקר בשל התפתחות תרבות הרזון כמודל ליופי, להצלחה, לשליטה ולכוח, המאפיינת את חברת השפע המערבית. העיסוק במראה והקישור בין משקל לאושר והצלחה הביאו בהדרגה לעלייה גם בשכיחותן של הפרעות האכילה. הפרעות אלה כוללות טווח רחב יחסית של תופעות, הקשורות לאוכל ולגוף, כשהחמורות שבהן, הן אנורקסיה נרבוזה ובולימיה נרבוזה.

​

גיל ההתבגרות

​

סטטיסטיקה מעידה כי 85% מהסובלות /סובלים מהפרעות אכילה הן בטווח גילאים של 12-20. מכאן, שגיל ההתבגרות הוא הגיל העיקרי לסיכון להתפתחות הפרעות אכילה.
ואכן גיל ההתבגרות מביא עמו התמודדויות ולחצים אשר משפיעים גם הם על הסיכון לפתח הפרעות אכילה: לחצים בלימודים, שינויים פיזיולוגיים ורגשיים, עיסוק משמעותי בבניית הזהות העצמית, לחצים חברתיים, רצון לעצמאות וצורך בתחושת שליטה על חייהם, שלעתים מתבטאת באפשרות לשלוט בדפוסי האכילה שלהם. לכל אלו מתווספים כאמור ההשפעות של ערוצי המדיה והפרסום המעלים את קרנו של הרזון כאידיאל ליופי ואושר.

​

לא רק דיאטה

​

דיאטה שאינה מסתיימת ואינה מספקת לאחר הירידה למשקל הרצוי היא "נורת אזהרה". נערה בסיכון תציב לעצמה משקלי מטרה נמוכים ולעולם לא תהיה מרוצה ממשקלה. לעומתה, נערה הנוהגת דיאטה נורמאלית, תעצור במשקל שהציבה לעצמה ותהיה מסופקת ממשקלה.
אצל אדם הנוהג בדיאטה רגילה ניתן יהיה להבחין בשינוי ושיפור משמעותי בדימוי הגוף עם הירידה במשקל. דיאטה של נערה הנמצאת בסכנה של הפרעת אכילה, תלווה תמיד בביקורת עצמית על ממדי הגוף וצורתו ובאופן פרדוקסאלי עם הירידה במשקל דימוי הגוף ילך וירד.
במקביל לשיפור בדימוי הגוף נצפה גם לשיפור והטבה בחיי החברה אצל זה העוסק בדיאטה נורמאלית. נערה עם סיכון לפתח הפרעת אכילה, תסתגר יותר ויותר ולרוב ככל שמשקלה יתדרדר היא תמנע יותר ויותר מסביבה חברתית. זאת ועוד עלולה הסובלת מהפרעת אכילה לסבול גם מדיכאון, התפרצויות זעם, חרדה, התנהגויות כפייתיות, פגיעה עצמית ומחשבות אובדניות.

​

תמרורי אזהרה

​

• שינוי בדפוסי האכילה, כמו צמצום קיצוני או אכילה ללא שליטה

• העלמות כמויות מזון גדולות מהבית

• שינוי במראה הגוף

• המצאות אינטנסיבית במטבח

• הישקלות מרובה

• ספורט כפייתי

• העלמות לשירותים לאחר האוכל

• שינויים במצב הרוח

• התרחקות מחברים והימנעות מפעילויות שגרתיות

​​

​שינויים התנהגותיים

​

• אכילה בהצמדות לשעות קבועות

• עיסוק כפייתי בחשיבה על מזון, קנייתו, הכנתו והגשתו לאחרים

•  איסוף מתכונים

• אכילה איטית, פרור מנת האוכל, השארת שארית

•  הימנעות מאכילה בחברה

• הערכה עצמית כולה תלויה באכילה או אי אכילה

• ​

שינויים גופניים

​

• חולשה, סחרחורת, עייפות, התעלפויות והתייבשות

• בעיות מעיים, עצירויות, טחורים, שלשולים וכאבי-בטן

• כאבי גרון תכופים, לחיים נפוחות, בלוטות רוק נפוחות

• כאבים בוושט, כאבי שיניים

•  נשירת שיער

• שפשוף באצבע, צלקת בגב כף היד כתוצאה מהקאות

• חום גוף נמוך, אי סבילות לקור, דופק איטי

• עור יבש, פצעים בפנים

• צמיחת פלומת שיער על הגוף

• שינוים הורמונאליים-בלימת ההתפתחות המינית, עצירת הגובה

• אוסטיאופורוזיס-ציפורניים סדוקות, שברים ספונטאניים, עקמת

• הפרעות שינה

​​

​טיפול

​

בהתאם לטיבה וחומרתה של ההפרעה ועל פי אבחון של איש מקצוע, נקבע מהלך הטיפול. ישנם סוגים שונים של טיפולים הניתנים במרפאות ובבתי החולים וגם בקליניקות פרטיות.

הטיפול היעיל ביותר הוא רב מערכתי וכולל שילוב של טיפול תזונתי, רגשי, התנהגותי, משפחתי, קבוצתי ולעיתים פסיכיאטרי.

פסיכולוגיה חינוכית (psychoeducation ) היא אלמנט בסיסי בטיפול. היא מאפשרת את גיוס המוטיבציה של המטופל להצלחת הטיפול, ולהורדת מגננות וחסמים.

בבני נוער הטיפול המשפחתי הוא המועדף ובעל הסיכויים הגבוהים ביותר להצלחה.

עדיף להימנע, ככל שניתן, מאשפוז במחלקה סגורה ולפנות למרכזי טיפול יום.

במקרים בהם יש תובנה לגבי מסוכנות ההפרעה ומזהים אצל המטופלת מוטיבציה לטיפול, נמצא כי טיפול קוגניטיבי התנהגותי מאוד יעיל להפחתת הסימפטומים.

זיהוי ופניה לטיפול תוך חצי שנה מהגילוי מגביר מאוד את הסיכוי להחלמה מלאה.​

​

מסגרות טיפוליות

​

הטיפול בהפרעות אכילה מתבצע במספר מסגרות טיפוליות:

טיפול פרטני: טיפול אישי שניתן על ידי דיאטן, פסיכולוג, פסיכיאטר, עובד סוציאלי.

טיפול מרפאתי: טיפול הניתן במסגרת מרפאות בריאות הנפש. תדירות הטיפול בהפרעות אכילה היא של מפגש עד חמישה מפגשים טיפוליים בשבוע, בהתאם להערכת הצורך הרפואי ובהתאם לנוהלי משרד הבריאות.

אשפוז מלא: מטופלים עם הפרעות אכילה באשפוז מלא שוהים בבתי חולים כלליים במחלקות לבריאות הנפש או במחלקות אשפוז ייעודיות להפרעות אלו ובמקרים מסוימים במחלקות לאשפוז כללי.

אשפוז יום וטיפול יום: המסגרות של אשפוז יום וטיפול יום הן מסגרות ביניים. טיפול יום ניתן במטרה למנוע אשפוז ואילו אשפוז יום נועד להקל על המעבר מאשפוז מלא לשילוב בקהילה.

​

​​

 

​

​

​

​

​
 

​