על הדרך שלי לעולם הטיפול
המסע שלי לעולם הטיפול התחיל בחיפוש שלי אחר שורשים. בצורך לצאת למסעות שהם לא רק בראש ובדמיון שלי, אלא שמקבלים גם ביטוי בתנועה חדשה ואמיצה בעולם. תנועה שמביאה איתה התפתחות והגשמה עצמית.
כנכדה שבילתה הרבה מילדותה אצל סבא וסבתא, ניצולי שואה ומחנות השמדה שעלו ארצה לאחר המלחמה ואיבדו כמעט את כל משפחתם, ינקתי הרבה אהבה ולמדתי הרבה על קשר עמוק גם בלי הרבה מילים. אבל באותה מידה ינקתי גם זרות, חרדה ותהומות של כאב לא מדובר.
כבת לאבא שעשה חיל בקריירה הצבאית שלו, התניידנו כמשפחה כל כמה שנים למקום חדש, בהתאם לתפקיד שמילא. ספגתי את החוויה של נדודים במקביל לצורך לסגל יכולת התאקלמות לנוף סביבתי, חברתי ותרבותי שונה. בניתי את עצמי בכל פעם שעברתי למקום חדש, אבל היות והיסודות שלי לא היו מספיק עמוקים , לכל בנייה שכזו קדם הרס. של מה שאהבתי, מי שאהבתי, העתיד שתכננתי. למדתי, כמו שתיל רך, לנטוע את עצמי כל כמה שנים בעציץ חדש. אבל לא הקדשתי זמן לגידול וטיפוח השורשים. כי מה הטעם. ינקתי ניתוקים והתרגלתי אליהם כטבע שני, ובאופן לא מפתיע הם לא היו רק מאהובי ומסביבתי הבטוחה, אלא גם מעצמי. מהגוף שלי.
המסע שלי לעולם הטיפול הוא מסע של חיבור לגוף. כנערה שסבלה מהפרעת אכילה לימדתי את עצמי לא להרגיש. וככל שהתעליתי מעל לכאב, רעב ותשישות הצלחתי לנטרל פחד, עצב, כעס ועוד חברים. תחושת הריקנות הפנימית הייתה קשה, אך יותר ממנה חוסר ההלימה בין אותה ריקנות לתחושת שובע ומלאות שאחרי ארוחה. אותו פער בלתי נסבל היה גם הפער בין מי שאני לבין מי שאני רוצה להיות, בין הרצון להתבטא לבין מורכבות המחשבות, בין הרגישות שלי לנוקשות שבחוץ ובין הצורך בשייכות אל מול תחושת הזרות. ברעב היה שקט. והיה גם כוח. היו לי עצמי וחומות ההגנה שלי, והטשטוש של המח הרעב שאפשר לי לצאת למסעות ארוכים ודמיוניים.
המסע שלי לעולם הטיפול הוא מסע של נוכחות בגוף וחיבור לרגש. כאישה שרצתה להגשים את עצמה וללדת אך פגשה בכל חודש מחדש את ריקנות הרחם. עד שהסכמתי לפגוש בה ולהכיר אותה. ועם הדמעות נשטפו החוצה הייאוש, התסכול, הכעס, הקנאה ושוב היה קצת שקט. אבל הפעם ממקום מחובר. למדתי לתת מילים לרגשות ולתחושות שלי, מצאתי לי בית ושייכות, הראיתי את עצמי כפי שלא נתתי לעצמי מעולם וגיליתי שאני נאהבת ויכולה לאהוב בעוצמות מרגשות.
הבראתי ובראתי את עצמי מתוך החיבור לשורשים, לגוף ולנפש הפועמת ושזורה בו.
המסע שלי ממשיך עם כל נשימה וחיבור שלי לרוח שסביבי. כאמא לשני מתבגרים שחיה בנפרד מאבי ילדיה אך שומרת על תא משפחתי יציב, כאשה שחוקרת את מהות הקשר הזוגי אך מגלה גם את החופש שבעצמאות וגם את הקולות של הלבד, כמטפלת עצמאית וסקרנית שעדיין ממשיכה להזיז ולהרעיד את קירות ביתה כדי לדייק ולרווח. אך כבר למדה מהי יציבות, מהו בטחון ומה נחוץ לה כדי להמשיך ולקיים את האיזון היפיפה במארג קסום של גוף, נפש ורוח.
זה המסע שלי, ומתוכו יצאתי ללוות את מסעותיהם של מטופלי.
