בגוף שלישי - חוויות גופנפש בטיפול

'בגוף שלישי' הוא סיפור קסום, שלא אני כתבתי. אני משתפת בחלקים ממנו, בעילום שם ובאישור המחבר, מאחר שהוא מתאר את התהליך הטיפולי שעבר לאורך תקופה. בדיוק, רגישות וכישרון רב מתאר א' חוויות גוף נפש בצורה יוצאת דופן, שממחישה טוב יותר מכל תאוריה את האופן בו הם שזורים זה בזה ומתירים אחד את השני.

לאחרונה סיימנו את הטיפול, וכחלק ממפגשי הסיכום נזכרנו בסיפור שכתב. מאז כתב עוד הרבה. שירים וסיפורים.

מכונית מאזדה כחולה וקטנה מתקדמת לאיטה במעלה הרחוב. הערב כבר ירד על הישוב הקהילתי ומהחלונות הזהובים של הבתים הפרטיים ניתן לקבל הצצה לחיים השלווים המתקיימים שם בשקט ובנוחות. גשם יורד על האוטו הכהה, בזמן שהוא מושך לאט ובהססנות לחנייה שמול הבית.

מן האוטו החם עולים אדים. הדלת נפתחת ורגל היוצאת מן הרכב פוגשת את המדרכה הרטובה. הדלת נדחפת הלאה ובתנועה כבדה יוצא מן הרכב אחד א' שמו. הוא לובש מכנסי חאקי בהירים, מעט רחבים, חולצת עסקים מכופתרת המכוסה במעיל פליס חום של קולומביה. המעיל מתרחב באזור הבטן, כבר קרוב לעשר שנים שנהיה שם יותר ויותר צפוף. לאט לאט גדלה לה הכרס העגלגלה והיא בשיאה ביום זה של השלישי בדצמבר.

באזור הכליות ממש לצדי אותה בטן הצטבר לו גם לחץ רב במהלך אותן שנים בדיוק והוא מסרב לחלוף. 'צירי לידה' קראה לזה מטפלת השיאצו שלו. זאת שפרשה לפני קרוב לשנה. הלחץ הפך לחלק שגרתי בחייו, ההרגשה הטבעית של גופו. מלווה אותו בבוקר כשהוא קם ובלילה כשהוא הולך לישון.

הוא מחפש הקלה.

הוא דופק על דלת העץ הלבנה והפשוטה של הקליניקה.

הדלת נפתחת. שנתיים מאוחר יותר הוא יכתוב על הרגע הזה כשהוא יושב בבר בברלין. אף אחד מאורחי הבר לא ישים לב, לגולה הלוחצת בגרונו, להתכווצות של הקמטים בקצה עיניו, או לשפתיו הקפוצות, בזמן שהוא מנסה לעצור את הטיפות השקופות בקצה עיניו מלהחליק במורד לחיו. והוא כמעט מצליח.

"היא הייתה שמה לב, לסימנים הקטנים. היא הייתה רואה אותם".

אבל עכשיו הוא עדיין בן ארבעים ושתים, כחודש לאחר יום הולדתו, הוא סוף סוף הולך לטיפול שאשתו קנתה לו כמתנה. דברים הולכים להשתנות, כפי שלא השתנו כבר עשרים וחמש שנה. עם השינוי יבוא גם כאב, 'מנהרות של כאב' כפי שהוא יקרא לזה.

הי, אילו דברים מופלאים יתכנו? מה עוד יסתתר שם בתוך הגוף הזה? בקשר המוזר הזה שזה עתה נוצר לו, אז? רגשות צפים, כמו עננים. הציפור מרחפת מעליהם ודוחפת את צווארה הארוך והמפותל לתוך גבו. הוא מרגיש את יופייה של הציפור. כפות ידיה דוחפות משהו במורד גבו. כפות הידיים, מעולם לא הרגיש שום דבר הדומה לזה. שום דבר הדומה לה. דמעות מצטברות בגרונו, כאילו משום מקום. הוא מספר לה. היא ממשיכה לנשום.

הוא בונה ספינה. הוא מרגיש את הזרימה. אהבה.

הבליטה באזור הבטן תפחת. הגב יזדקף מעט. הוא ירגיש בטחון הולך וגובר. יהיו מפגשים נוספים. אחד כל שבוע. הלחץ באזור הכליות יעלם, ייעלמו צירי הלידה. אחרי הכל משהו נולד שם. הפליס החום יתחלף בחולצות קיץ צמודות. הוא יתחיל לקרוא ספרים. הרבה ספרים. הוא יתחיל לכתוב. שירים ואח"כ גם סיפורים. יש לו מה להגיד. הוא מרגיש כל כך הרבה רגשות. הוא מרגיש את גופו.

זה אני הוא יחשוב. הדרך זאת היא אני. מנהרות של כאב. זו הדרך היחידה. דמעות עולות ויורדות במורד הגרון. במורד הגב. לאורך הרגל. וזורמות אל פתח הניקוז שבקצה האמבט. הכיוון של הדמעות תמיד למטה.

*****************

הסקרנים לקרוא עוד מיצירותיו של המחבר יכולים לפנות אלי בפרטי.

תודה לך א' יקר על מסע מופלא